ק"פ 10721-12-18

תקציר

השופט במקרה זה פסק לטובת הנתבע, בנימוק של ספק סביר באשר לכוונתו לפגוע במתלונן, שהוא תנאי הכרחי לעבירה הפלילית של לשון הרע לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע. השופטת ביססה את פסק דינה על מספר ממצאים עובדתיים. ראשית, דבריו של הנאשם נאמרו באופן ספונטני בתגובה לאזכור של דובר אחר את המתלוננת במסגרת נושא נפרד שנדון בתוכנית הרדיו. שנית, תוכן הדברים, משכם הקצר וההקשר שבו נאמרו – תוכנית רדיו צינית ולעגנית – כל אלה הצביעו על היעדר כוונה לפגוע. שלישית, סגנון השידור, שהתאפיין בהתבטאויות בוטות וקשות, בעיקר בעולם תקשורת הספורט, שחק את הטענה כי כוונת הנאשם הייתה לפגוע במתלוננת. עוד ציין השופט כי אם הנאשם התכוון לפגוע במתלוננת, היו לו הזדמנויות רבות לעשות כן בשמונת החודשים שקדמו לשידור, מה שהטיל ספק נוסף בכוונתו הנטענת. השופטת הדגישה כי אין לפרש את פסיקתה כמצדיקה את דברי הנאשם או את סגנון התבטאותו, אלא כהכרח בהליך פלילי לפרש בקפדנות את התנאים להטלת אחריות פלילית, במיוחד כשמדובר בחופש הביטוי.