בג"צ 49/83

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגיש בעל מחלבה, שמכר חלב למפעל גלידה וביקש לקבל מהרשויות סובסידיה עבור החלב שמכרה, אך הן סירבו בטענה שהוא משמש לייצור גלידה. העותרת ביססה את טענתה על שלוש נקודות. ראשית, היא טענה כי מנכ"ל מועצת המנהלים הרלוונטית הבטיח לה את הסבסוד. שנית, היא טענה כי המדיניות השלטונית אינה סבירה משום שהיא אינה מפקחת על השימוש בחלב לאחר הייצור ומאפשרת ליצרני גלידה לרכוש חלב מסובסד מקמעונאים. לבסוף, טענה העותרת כי היא הופלתה לרעה בהשוואה למחלבות אחרות שקיבלו סובסידיות לחלב שנמכר לקמעונאים, מבלי לבחון את השימוש הסופי בו. המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה משום שהעותר לא הגיש אותה בצורה נקייה, היה שיהוי מוגזם, והיה מקום להפנות אותה לבית המשפט המחוזי. בג"ץ פסק לטובת המשיבים וקבע כי אין ראיות להבטחה, המדיניות סבירה ואין אפליה, וכי יש להפנות את העתירה לבית המשפט המחוזי. עוד צוין בפסק הדין כי טענותיה של העותרת אינן מבוססות וכי היא קיבלה את המצב הקיים בכך שלא הגישה את עתירתה קודם לכן. בית המשפט דחה את העתירה והורה לעותרת לשלם את הוצאות המשיבים.