עע"מ 3908/11

תקציר

בתיק הנוגע לחשיפת נתונים מנהליים של שופטים, בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים העדיף תחילה שקיפות, וצידד בבקשות לפרטי תיק פתוח לכל שופט. השופטת ארבל, שתמכה בשקיפות בבתי המשפט, הדגישה את חשיבותו הדמוקרטית של חופש המידע. עם זאת, השופט הנדל התנגד לגילוי מלא, בנימוק של סיכונים לשיבוש תפקודים שיפוטיים ומורל עובדים. הנדל הדגיש את ההבדלים בין עבודה מנהלית למשפטית, וטען כי יש לספק רק נתונים אנונימיים כדי להימנע מלחצי יעילות ולשמור על עצמאות שיפוטית. השופט רובינשטיין, שהכיר בצורכי השקיפות החברתית, הציע גילוי הדרגתי – תחילה בעילום שם, אחר כך בשמות – כדי למזער את ההפרעה. השופט ג'ובראן הסכים לגופה של השקיפות, אך הציע יישום מדורג לאיזון בין יעילות לצדק. בסופו של דבר, הרוב תמך בחשיפת שמות הדרגתית עד סוף 2015, ותמך בשקיפות מבלי לפגוע בהליכים המשפטיים, תוך הבטחת אמון הציבור ופעילות יעילה של בתי המשפט. השקפות מנוגדות בתוך בית המשפט שיקפו שקיפות רחבה יותר לעומת דיונים על פרטיות, תוך שימת דגש על איזונים ספציפיים למקרה והשפעות רחבות יותר על הרשות השופטת. רובינשטיין והנדל התנגדו חלקית, הדגישו השפעות ספציפיות וממוזערות על היושרה השיפוטית מפרשנויות סטטיסטיות שעלולות להטעות, ודגלו בהתאמות זהירות יותר ברמה המוסדית.