ע"א 168/86

תקציר

במקרה דנן, המשיבה מס' 1, יבואנית יהלומים צרפתית, הזמינה יהלומים מהמשיבה מס' 2, שותפות ישראלית. היהלומים, ששועבדו לבנק המערער כבטוחה לאשראי שהועמד למשיבה מס' 2, היו אמורים להיות מיוצאים בערבות בנקאית שוויצרית אוטונומית. מחלוקות על חיובי ריבית הובילו לעיכובים, והמשיבה מס' 1 לא יכלה בסופו של דבר לקחת את היהלומים ואיבדה את לקוחותיה. הבנק, לאחר פתרון מחלוקת הריבית הראשונית, דרש את סכום הערבות מהבנק השוויצרי וזיכה את חשבונו של המשיב מס' 2 מבלי שהיהלומים נתבעו על ידי המשיב מס' 1. לאחר מכן הורה הבנק לבנק צרפתי להשיב את היהלומים, והמשיב מס' 2 תבע בחזרה, והותיר את המשיב מס' 1 עם סכום הערבות ללא יהלומים. מאמציה הבאים של המשיבה מס' 1 להשיב את הכספים מהמשיבה מס' 2 נכשלו בשל קשייהם הכלכליים. בית המשפט המחוזי קבע כי הבנק התרשל בכך שזיכה את חשבונה של המשיבה מס' 2 בטרם עת ובהעברת היהלומים בחזרה למשיבה מס' 2 מבלי להשיב את סכום הערבות למשיבה מס' 1. בערעור אישר בית המשפט העליון כי הבנק הפר את חובת הזהירות בכך שלא צפה נזק פוטנציאלי ממעשיו. היא מצאה את הבנק אחראי בנזיקין כלפי המשיבה מס' 1, וציינה את רשלנותו הן בזיכוי מוקדם של חשבונו של המשיב מס' 2 והן באי התקשרות עם המשיבה מס' 1, ובכך גרמה להם נזק כספי. הערעור נדחה, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי לטובת המשיב מס' 1.