עת"מ 60386-12-19

תקציר

פסק הדין דן בתכנית המתאר הארצית לפיתוח מחנה סירקין בפתח תקווה. התוכנית נועדה להגדיל את היצע הדירות למגורים בתהליך תכנון מהיר. הוא הוכרז כאזור מועדף לדיור על ידי קבינט הדיור, ובהליכי התכנון שלו השתתפו נציגי ממשלה שונים, ארגונים להגנת הסביבה ורשויות מקומיות. מטרת התוכנית היא לבנות 12,000 יחידות דיור ו-365,000 מ"ר לשימושי מסחר ותעסוקה. היבט מהותי של פסק הדין הוא הדיון בקרקעות בבעלות פרטית בתחום התכנית והליך ההפקעה. בית המשפט מגיע למסקנה כי החלטת מוסדות התכנון לכלול בתכנית הוראות הפקעה במקום שטח איחוד וחלוקה לבעלי קרקע פרטיים הייתה סבירה. הפקעת קרקעות פרטיות מוצדקת בשל אופיו הציבורי של השימוש המיועד, בעיקר לכבישים עירוניים ואזוריים ולפארק עירוני, המשרת את השטח הרחב ולא רק את תושבי הרובע החדש. פסק הדין מדגיש כי למוסדות התכנון שיקול דעת רחב בבחירת התוואי התכנוני, והתערבות בית המשפט מוגבלת למקרים של חוסר סבירות, אי חוקיות או חוסר תום לב, שאינם קיימים במקרה זה. ההחלטה שלא לכלול קרקעות פרטיות בתכנית איחוד וחלוקה נתמכת גם בגודלן הקטן יחסית של קרקעות אלה, הממוקמות בשולי התוכנית, וביעילות הליך ההפקעה. פסק הדין מתייחס לסוגיות נוספות הקשורות לתכנית, ובהן ייעוד המתאר של תא 524, הכלוא בתוך מחלף דרכים, והיעדר דרישה מיוזם התכנית להפקיד כתב שיפוי לכיסוי נטל כספי פוטנציאלי על הרשות המקומית. בית המשפט קובע כי ההחלטות התכנוניות הנוגעות לתא 524 היו סבירות וכי ניתן לטפל בחששות הרשות המקומית מפני נטל כלכלי באמצעות משא ומתן עם רשויות המדינה. נושאים נוספים שנדונו בפסק הדין כוללים זיהום קרקע, העתקת תשתיות והחרגת שטח חקלאי מהתכנית. פסק הדין מדגיש כי תקנות התכנית מאפשרות טיפול הולם בזיהום קרקע וכי לרשות המקומית סמכות לפקח עליהן. בית המשפט מוצא גם טעמים תקפים לאי הכללת השטח החקלאי בתכנית, בשל רוויותו בתשתיות וייעודו להרחבת כבישים. בסופו של דבר, העתירות נגד החלטת הוועדה הארצית לתכנון נדחות. כל צד נדרש לשאת בהוצאותיו, תוך הכרה בטיעונים כבדי המשקל שהציגו העותרים.