רע"א 2122/17

תקציר

נראה כי פסק הדין המדובר קשור לסכסוך ארוך שנים בין מועצה מקומית לבין יורשיו של שמואל אחימן על הימצאות צינורות על אדמתו ותנאי הסכם פשרה שנחתם בשנת 1996. ההסכם חייב את המועצה להשיב את הקרקע למצבה הקודם ולשלם פיצויים יומיים אם לא תעשה כן. בעת פינוי הצינורות בשנת 1998, טענו יורשיו של אחימן כי צינור ביוב הושאר מאחור והמועצה לא מילאה את התחייבויותיה. סוגיה זו נדונה בפסק דין משנת 2013 שפירש את ההסכם כמתייחס רק לצנרת מים ולא לצינורות ביוב, ובכך מילאה המועצה את תפקידה. פסק הדין הנוכחי ניתן בתגובה לבקשת רשות ערעור על פסק הדין משנת 2013, שבית המשפט בחר להתייחס אליה כאל ערעור. הערעור התקבל חלקית. בית המשפט מוצא כי חלק מהסעדים המבוקשים על ידי יורשיו של אחימן בתביעתם שכנגד תקפים ולא היו צריכים להידחות על הסף על ידי בית המשפט המחוזי. אלה כוללות תביעות הקשורות לסילוק צינורות שאינם מכוסים בהסכם משנת 1996 ותביעות כספיות הקשורות לשימוש בלתי חוקי בקרקע וחיובי מים. מאידך גיסא, בית המשפט מאשר את דחייתו של בית המשפט המחוזי סעדים מסוימים שסתרו קביעות שיפוטיות קודמות או חרגו מסמכותו של בית המשפט האזרחי. אלה כוללות טענות הקשורות לפרשנות הסכם הפשרה והארנונה, אותן יש לברר בבית המשפט לעניינים מנהליים. יתר על כן, בית המשפט מורה לתקן את התביעה שכנגד כדי לאפשר למועצה להתגונן מפני הטענות שאושרו ומקווה כי בכך יסתיים הסכסוך ארוך השנים. כמו כן נדרשת המועצה לשלם הוצאות בסך 5,000 שקל ליורשיו של אחימן.