ע"א 3166/22

תקציר

פסק הדין במקרה זה עוסק באחות שהגישה תביעת נזקי גוף נגד מעסיקה בבית החולים לאחר שתקרית עם מטופל תוקפני גרמה לפציעות. בית המשפט הכיר ברשלנות התורמת של האחות באירוע, אך ייחס לה אחריות של 20% בלבד, לאור היכרותה המוקדמת עם תוקפנותה של המטופלת ופרוטוקולי בית החולים. פסיקת הפיצויים, בסך 328,778 ₪, נקבעה על ידי בית משפט קמא, תוך התחשבות בנזק לא ממוני, הוצאות נלוות ואובדן השתכרות וזכויות סוציאליות. עם זאת, בשל קבלת הגמלאות מהמוסד לביטוח לאומי במקביל על ידי האחות, החוק הישראלי חייב אותה לבחור בין הפיצוי לבין ההטבות. מאחר שהתגמולים שהתקבלו מהביטוח הלאומי עלו על הפיצוי, על האחות להשיב את הפיצוי ששילם בית החולים. פסק דינו של השופט עמית, אליו הצטרפו השופטים ברק-ארז ורונן, התייחס גם לטענת המדינה לאשמה תורמת. תוך הכרה במורכבות סביבת העבודה של האחות, פסק הדין הזהיר מפני קבלת טענות כאלה ברוב המקרים. בנוסף, הובהר בפסק הדין כי היעדר צוות עזר הולם לסיוע לאחות היה רשלני מצד בית החולים, אך תמיכה זו אינה צריכה להיות "גברית" באופן ספציפי, שכן המציאות הנוכחית עשויה כבר כיום להעדיף אנשי צוות גברים בתפקידים כאלה. בעקבות זאת חויבה האחות להשיב לבית החולים כ-144 אלף שקל, שהיה ההפרש בין הפיצוי לבין ההטבות שקיבלה מהביטוח הלאומי. החלטה זו התקבלה בהתחשב בזכותה של האחות לבחור בין שתי האפשרויות על פי הדין הישראלי.