עש"א 27739-04-24

תקציר

השופטת, לאחר ששמעה את הטיעונים וסקרה את הראיות והמוצגים שהציגו הצדדים, קבעה כי יש לדחות את הערעור מאחר שלא מצאה טעויות בפסק הדין המפורט והמנומק שניתן על ידי הממונה. טענתם העיקרית של המערערים בדבר היעדר היתר בניה לתוספת מרפסת, אשר לטענתם מבטלת את התשובה, לא התקבלה שכן בפסק דינו של המפקח נקבע במפורש כי לא ניתן להוכיח טענה זו. עוד ציינה השופטת כי גם אם התוספת נעשתה ללא רשות, היא אינה רלוונטית במקרה זה משום שנשלל כי הרטיבות בדירת המשיב נגרמה כתוצאה מהתוספת. מקור הרטיבות נקבע כמרפסת הגג של המערערים. השופט תמך בכך שהמפקח אימץ את חוות דעתו של המומחה בעניין, שגם עליה הסכימו הצדדים כמכריעה, ומצא כי טענת המערערים כי חוות הדעת של המומחה הייתה פגומה אינה מחזיקה מעמד. כמו כן, אומדן עלות תיקון הליקויים, כפי שקבע המומחה, התקבל אף הוא, וטענת המערערים הסותרת זאת נדחתה. מאחר שלא נמצאו טעויות בשיקול דעתו של הממונה, נדחה הערעור. המערערים חויבו לכסות את הוצאות המשיב, שנקבעו על סך של 15,000 ₪, ואת יתרת הפיקדון היה אמור להחזיר למערערים.