ת"פ 2929/04

תקציר

הנאשם הואשם בעבירות של קבלת דבר במרמה וגניבה לאחר שמכר יהלומים שנמסרו לו על ידי המתלוננים לצורך הערכה ומכירה. בעובדות כתב האישום נטען כי הנאשם, מלטש יהלומים, נפגש עם המתלוננים בביתם והם הראו לו זוג עגילים ובהם שני יהלומים גדולים בשווי של כ-15 אלף דולר. המתלוננים ביקשו מהנאשם לקחת את היהלומים לבדיקה לקביעת צבעם ומשקלם. עם זאת, הנאשם ליטש ומכר את היהלומים ללא רשות והשתמש בכסף לצרכיו העצמיים. התביעה טענה כי הנאשם ביצע הונאה בכך שהציג טענות כוזבות לגבי היהלומים וקיבל אותם במרמה. ההגנה טענה כי לנאשם היה אישור למכור את היהלומים ובסופו של דבר החזיר את הכסף למתלוננים. לאחר עיון בחומר הראיות ובחינת עדויות העדים, מצא בית המשפט כי התביעה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי הנאשם קיבל את היהלומים במרמה. בית המשפט קיבל את גרסת הנאשם כי המתלוננים מסרו לו את היהלומים לליטוש ואולי למכירתם, שכן הדבר לא היה בלתי סביר או בלתי עולה בקנה אחד עם חומר הראיות. עם זאת, בית המשפט הרשיע את הנאשם בגניבה לפי סעיף 383(א)(2) לחוק העונשין. לדברי בית המשפט, הנאשם קיבל את היהלומים כפיקדון לצורך הערכה, ליטוש ומכירה שלהם, אך במקום זאת התייחס אליהם כאל שלו ומכר אותם מבלי לתת את הכסף למתלוננים. השופט ציין כי את הכוונה לשלול מבעלי היהלומים לצמיתות ניתן להסיק מהתנהלות הנתבעת. טענת הנאשם כי החזיר את הכסף למתלוננים לא התקבלה, שכן היא לא נתמכה בראיות כלשהן. כתוצאה מכך, זוכה הנאשם מהעבירה של קבלת דבר במרמה, אך הורשע בגניבה וצפוי לעונש פוטנציאלי של שלוש שנות מאסר.