ע"א 6775/21

תקציר

פסק הדין במקרה זה עוסק בהסכם פשרה בין מועצת עירייה למשיב בדבר תשלום ארנונה, או ארנונה, בשיעור של 66% מהחיוב השוטף עד שיושג הסכם כולל בין מדינת ישראל לבין הכס הקדוש. עוד נקבע בהסכם כי אם המועצה תידרש על ידי גורם מוסמך לתבוע את יתרת ההפרש של 34%, היא תוכל לעשות זאת מבלי שהמשיב יעלה טענת התיישנות. המועצה טענה כי יש לשחררה מההסכם משום שהוא אינו מוגבל בזמן ולא נקב בתאריך לסיום המשא ומתן בין ישראל לכס הקדוש. בית המשפט הסכים וקבע כי הצורך לגבות את מלוא סכום המס גובר על אינטרס ההסתמכות על ההסכם, מה גם שהצדדים צפו שתוקפו של ההסכם מוגבל. יתר על כן, הסכם הפשרה נועד להוות פתרון ביניים בזמן שהמשא ומתן נמשך, ולאחר תשע שנים ללא כל ציפייה לסיומו, היה צורך בשחרור המועצה. באשר לסוגיית התחולה הרטרואקטיבית, נקבע בהסכם הפשרה כי אם הסכם מקיף בין ישראל לבין הכס הקדוש יקבע את שיעור הארנונה, הוא יחול רטרואקטיבית. עם זאת, אם לא יושג הסכם כזה, הצדדים ינהלו משא ומתן ובמידת הצורך יבקשו הכרעה שיפוטית. מאחר שהמועצה שוחררה מהסכם הפשרה, שמר בית המשפט את התביעות בדבר תשלומים רטרואקטיביים להכרעת הצדדים באמצעות משא ומתן או התדיינות משפטית. ערעור המשיב נדחה, וערעור המועצה התקבל. המשיב חויב בתשלום ארנונה מלא מיוני 2020 ואילך, אך סוגיית התשלומים הרטרואקטיביים בשנים 2005-2020 נותרה ללא פתרון וניתן היה להכריע בה בתובענה נפרדת. לשני הצדדים היו טענות שמורות לגבי תקופה זו, ובית המשפט לא הטיל הוצאות על אף אחד מהצדדים. השופטים ג' כנפי-שטייניץ וי' כשר הסכימו עם פסק דינו של השופט ד' מינץ.