ע"פ 21477-01-10

תקציר

שלוש חברות הורשעו במספר עבירות סביבתיות לאחר שחומרים מסוכנים מהמפעל זרמו למרחב הציבורי ובשני אירועים הגיעו לים וגרמו נזק חמור למערכת האקולוגית. האירוע הראשון התרחש כאשר מאגר מים בתוך המפעל עלה על גדותיו, הנוזל זרם משער המפעל והגיע לים דרך צינור ניקוז עירוני ויצר כתם גדול. האירוע השני כלל שפיכת נוזל מסוכן מהמפעל לכביש בחוץ, שזרם לאותו צינור ניקוז. באירוע השלישי עובדי החברות השליכו פסולת מסוכנת לרשות הציבור. בית משפט קמא הרשיע את החברות בשורה של עבירות, בהן הזרמת שפכים לים ללא היתר, השלכת פסולת ברשות הרבים, הפרת תנאי היתר הרעלה וזיהום מים. החברות ערערו על פסק הדין ועל גזר הדין, אך ערכאת הערעור דחתה אותו וקבעה כי ממצאיו העובדתיים והמהימנים של בית משפט קמא מבוססים היטב ועולים בקנה אחד עם הראיות. שופטי הערעור הסכימו כי ההרשעות התבססו על ראיות מוצקות, ישירות ונסיבתיות, וטיעוני המערערים, שהסתמכו על תרחישים חלופיים, היו בלתי מבוססות ואינן מספיקות לזיכוי. החברות גם לא היו פטורות מאחריות בשל חרטה, שכן השלימו את העבירות. יתר על כן, חומרת העונשים הייתה מוצדקת נוכח חומרתן של עבירות סביבתיות. לפיכך, הערעור נדחה, והחברות חויבו לשלם קנסות משמעותיים ולהתחייב להימנע מעבירות נוספות.