גמ"ר 3950-12-11

תקציר

הכרעת הדין המדוברת מתייחסת לבקשת המאשימה להציג ראיות נוספות לאחר שמיעת טיעוני ההגנה. המאשימה ביקשה להציג שלושה סוגי ראיות: ראשית, עדות בדבר הימצאותו של מכשיר "מקדימור" ברכבו של הנאשם; שנית, הפרכת עדויות מומחי ההגנה וחישוביהם באמצעות המומחה מטעמם; ושלישית, מתייחס לטענת הנאשם לשיבוש ראיות, תוך הפרכת טענה זו נגד בוחני המשטרה. השופט דחה את בקשת המאשימה, וטען כי הבקשה מעורפלת וחסרה בהירות לגבי הראיות שהמאשימה מבקשת להציג. יתר על כן, השופט קבע כי המאשימה ידעה מראש על טענות ההגנה וראיותיה, ולכן לא יכלה לטעון כי הן היו בלתי צפויות. לפיכך, נדחתה הבקשה להביא עדות זימה שתסתור את טענות ההגנה, שכן המאשימה יכלה לצפות טענות אלה. השופט הדגיש כי מטרתן של ראיות קשירת קשר אינה לאפשר לתובע לחזק את טענותיו לאחר שמיעת טענות ההגנה אלא להתייחס לטענות בלתי צפויות. מאחר שלמאשימה הייתה מודעות מוקדמת לנושא, הגיע השופט למסקנה כי אין צורך בהצגת ראיות נוספות. התיק נקבע לדיון בעל פה ב-27 בנובמבר 2013.