דב"ע נג/66 - 0

תקציר

המקרה נסוב סביב השאלה האם פגיעה שנגרמה לעובדת במדרגות ביתה הפרטי, בעת שהייתה בדרכה לעבודה, יכולה להיחשב כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. החוק קובע כי תאונות המתרחשות בדרך הישירה לעבודה וממנה יכולות להיחשב כתאונות עבודה, כאשר העלויות מוטלות על המעסיק. עם זאת, בתי המשפט התקשו להגדיר את גבולות "אזור המגורים" ביחס למקום העבודה. פסקי דין קודמים לא היו עקביים, לעתים כללו שטחים סמוכים בתוך בית המגורים ולעתים החריגו אותם. רוב פסקי הדין הקודמים תומכים בתפיסה כי אין לראות במדרגות המובילות לדירה, בהיותה חלק מבית המגורים הפרטי, כחלק מהדרך לעבודה. זאת ועוד, המדרגות היו בשליטתה הבלעדית של המערערת ולא היו ייחודיות למקום עבודתה. לפיכך, הקשר בין עבודתו של המערער לבין מקום התאונה הוא רופף. בית המשפט מכיר בכך שהחקיקה הישראלית מעניקה הגנה רבה יותר לעובדים מאשר מערכות זרות, אך עליו גם להבטיח כי הקשר בין התאונה לעבודה לא ינותק לחלוטין. הטלת עלויות התאונות המתרחשות על רכושו הפרטי של העובד על המעסיק תהיה בלתי צודקת, שכן לעובד יש שליטה על הסיכונים במרחב הפרטי שלו. לפיכך, מגיע בית הדין למסקנה כי פציעתו של המערער אינה יכולה להיחשב כתאונת עבודה, והערעור על החלטת בית הדין האזורי נדחה.