תו"ב 24361-05-18

תקציר

## ניתוח משפטי: פסק דין בעניין יוסף אבו חדיר (תו"ב 24361-05-18, תו"ב 38689-07-19) **מבוא** פסק הדין הנדון בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, בפני השופטת יעל ענתבי-שרון, עוסק בשני אישומים נגד הנאשם, יוסף אבו חדיר, בגין עבירות של אי קיום צווים שיפוטיים לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. הניתוח יתמקד בעקרונות המשפטיים הרלוונטיים ובחידושים או דגשים שנמצאו בפסק הדין. **1. סעיף 246 לחוק התכנון והבניה – עבירת אי קיום צו שיפוטי** הנאשם הורשע בשני אישומים על פי סעיף 246 לחוק התכנון והבניה, כנוסחו לאחר תיקון 116. סעיף זה קובע עונש למחזיק שצו שיפוטי הוצא נגדו, בין אם צו להריסה ובין אם צו להתאמה להיתר, ולא קיים את הצו כאמור. **2. עקרון ההלימה בקביעת העונש (סעיף 40ב לחוק העונשין)** השופטת הדגישה את עקרון ההלימה, הקבוע בסעיף 40ב לחוק העונשין, כבסיס לקביעת מתחם העונש ההולם. קביעת מתחם זה כוללת התחשבות בערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה, מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות ביצוע העבירה. **3. "מכת מדינה" בעבירות תכנון ובניה** הפסיקה, כפי שהודגשה בפסק הדין, רואה בעבירות תכנון ובניה "מכת מדינה" שיש להילחם בה באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה. זאת, לאור האינטרס הכלכלי הנלווה לעבירות אלו, וכן הפגיעה בשלטון החוק ואמון הציבור ברשויות. **4. נסיבות מחמירות וקלות** * **נסיבות מחמירות:** * **היקף הבנייה:** 174 מ"ר באישור הראשון ו-74 מ"ר באישור השני. * **משך אי קיום הצו:** למרות שהתקופות המצוינות בכתבי האישום הן כ-3 חודשים (אישום ראשון) וכ-4 חודשים (אישום שני), השופטת התחשבה בכך שהמבנה טרם הוכשר או נהרס עד למועד מתן גזר הדין, כלומר, משך העבירה נמשך עד היום. * **עבירה חוזרת:** האישום השני הינו עבירת אי ציות חמישית, מהווה שיקול לחומרה משמעותי. * **העדר התקדמות ממשית בהכשרה:** למרות טענות הנאשם על התקדמות, בית המשפט קבע כי לא עלה בידו לבסס טענה זו (פסקה 13). * **נסיבות קלות:** * **שימוש למגורים:** המבנה משמש למגורי הנאשם ובני משפחתו, ולא לצרכים עסקיים. * **הודאת הנאשם:** הביאה לחיסכון בזמן שיפוטי ומגלמת נטילת אחריות. * **מצב אישי וכלכלי:** הנאשם מגדל לבדו שישה ילדים, בעל חובות ומתפרנס בדוחק. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי טענות אלו לא בוססו במלואן. **5. השפעת תיקון 116 לחוק התכנון והבניה** השופטת ציינה כי תיקון 116 לחוק ביקש להחמיר את הסנקציות המוטלות על מפרי חוקי תכנון ובניה. אף על פי כן, הודגשה מגמת ההחמרה ההדרגתית, תוך הבחנה בין עבירות כלכליות-עסקיות לבין בנייה למטרות מגורים (פסקה 22). **6. קביעת מתחם ענישה נפרד לכל אישום** השופטת פסקה כי לא ניתן להתייחס לשני האישומים כ"אירוע אחד", מכיוון שמדובר בצווים נפרדים, ובפרט לאור ההבדל המשמעותי בחומרת העבירות (אי ציות ראשונה לעומת אי ציות חמישית). לפיכך, נקבע מתחם ענישה נפרד לכל אישום, בהתאם לסעיף 40 יג (ב) לחוק העונשין. עם זאת, על מנת לשמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים למידת האשמה, נקבע קנס כולל (סעיף 40 יג (ג) לחוק העונשין). **7. חידושים ודגשים בפסק הדין** * **משקל לתצהיר שאינו מבוסס כראוי:** בית המשפט הדגיש כי תצהיר שאינו נוקב בשם הנאשם, אינו מבהיר את הקשר למקרה הנדון, ואינו מאומת כדין, אינו יכול לשמש בסיס לטענות התקדמות בהליכי הכשרה. זוהי הבהרה חשובה לגבי דרישות הראיה בפני בית המשפט. * **החמרה הדרגתית לאחר תיקון 116:** כפי שבא לידי ביטוי בפסקה 22, בית המשפט מודע למגמת ההחמרה בעקבות תיקון 116, אך מדגיש את הצורך ביישום הדרגתי, ובפרט את ההבחנה בין בנייה למגורים לבנייה עסקית. * **התחשבות במצב כלכלי גם ללא אסמכתאות מלאות:** אף על פי שהטענות בנוגע למצב הכלכלי לא גובו באסמכתאות מלאות, בית המשפט נתן להן משקל מסוים, תוך שמירה על מידתיות. * **הוראות ברורות למניעת אי ציות עתידי:** סעיף 29(ד) מפרט בבירור את הצעדים שעל הנאשם לנקוט על מנת להימנע מהפרת צו ההתאמה העתידי, ומבהיר את הסיכונים הכרוכים באי ציות נוסף. **8. מתחם הענישה וקביעת העונש** * **מתחם הענישה:** בית המשפט קבע מתחם ענישה שנע בין 20,000 ₪ ל-45,000 ₪ ביחס לכל אחד מהאישומים. * **קביעת העונש:** השופטת קבעה קנס כולל של 66,000 ₪, אשר ישולם ב-80 תשלומים חודשיים. עונש זה נמצא ב"רף הבינוני-עליון" של מתחם הענישה, תוך התחשבות בכלל השיקולים. * **דחיית מועד ביצוע הצו:** מועד ביצוע צווי ההריסה או ההתאמה נדחה ב-6 חודשים, עד ליום 14.3.23. * **התחייבות:** הנאשם התחייב בסך 30,000 ₪ להימנע מעבירות תכנון ובניה נוספות למשך 24 חודשים. **סיכום** פסק הדין מדגים את הגישה המחמירה אך המדודה של בתי המשפט לעניינים מקומיים בעבירות תכנון ובניה, בדגש על אי קיום צווים שיפוטיים. השופטת ניסתה לאזן בין הצורך להגן על האינטרס הציבורי ושלטון החוק, לבין התחשבות בנסיבותיו האישיות והכלכליות של הנאשם. פסק הדין מדגיש את חשיבותן של ראיות מבוססות, את ההשלכות של עבירות חוזרות, ואת הצורך בהתקדמות ממשית בהליכי הכשרה, ולא רק בטענות בעל פה. ההוראות הברורות לגבי מניעת אי ציות עתידי מראות על מאמץ למנוע הישנות עבירות דומות.