ה"פ 47790-05-10

תקציר

הנתבעים ביקשו מבית המשפט לחייב את התובעים בערבות בגין הוצאות, בטענה כי האחרונים אינם מסוגלים לשאת בהוצאות המשפט והסיכויים קלושים שתביעתם תצליח. הבקשה הוגשה למעלה משנתיים לאחר התביעה עצמה, שלטענת התובעים אינה מוצדקת. עוד טענו התובעים כי ברשותם אמצעים כספיים לכיסוי הוצאות. הנתבעים לא הביאו ראיות סותרות והייתה להם גישה לפרטים הכספיים של התובעים במשך זמן רב. הנתבעים ביססו את בקשתם על סעיף 353א לחוק החברות, וטענו כי הוא חל על כלל התובעים, לרבות יחיד שהחזיק בזכויות במקרקעין בנאמנות עבור חברות מסוימות. התובעים טענו כי סעיף 353א אינו חל במקרה זה, מה גם שהתביעה הוגשה על ידי תובע יחיד וכן על ידי שתי חברות, והרציונל מאחורי הסעיף אינו רלוונטי. בית המשפט הסכים עם התובעים וציין כי התובע היחיד יהיה חייב בכל הוצאה, ביחד ולחוד, ומאחר והוא אדם עשיר בעל נכסים רבים, אין צורך לדרוש ערבות. יתר על כן, הנאשמים לא עתרו לשחרור בערבות לפי תקנה 519 לתקסד"א. לפיכך, הבקשה נדחתה, והנתבעים חויבו בהוצאות התובעים.