ע"א 1516/09

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה תביעה של משכיר נגד שוכריו לפירעון המחאות שכר דירה בשווי 83,373 שקל. השוכרים שכרו בית מהמשכיר למשך עשרה חודשים, אך פינו את המקום לאחר שלושה חודשים בשל ליקויים רבים ואי תיקונם של המשכיר. בית המשפט המחוזי מצא כי בבית נפלו ליקויים חמורים אשר פגעו באופן משמעותי ביכולתם של השוכרים להתגורר בו בנוחות וכי המשכיר הסתיר חלק מליקויים אלה ולא תיקן אותם. מכאן הגיע בית המשפט למסקנה כי המשכיר הפר באופן יסודי את הסכם השכירות, וזיכה את השוכרים לבטלו ולבטל את יתרת המחאות דמי השכירות. השאלה המרכזית בערעור זה היא האם צדק בית המשפט המחוזי וקבע כי התנהלות המשכיר היוותה הפרה יסודית של חוזה השכירות, המצדיקה את ביטול המחאות דמי השכירות על ידי השוכרים. המערער-המשכיר טוען כי מילא את מרבית התחייבויותיו על פי חוזה השכירות וכי טענות השוכרים לליקויים אינן מבוססות. עוד הוא טוען כי הביטול היה שלא כדין שכן השוכרים לא נתנו לו תקופה נוספת לתיקון הליקויים. עם זאת, אין בערעור כל הצדקה להתערב בממצאיו העובדתיים ובהערכות המהימנות של בית המשפט המחוזי. הראיות תומכות במסקנתו של בית המשפט המחוזי כי נפלו ליקויים מהותיים בנכס המושכר וכי המשכיר לא טיפל בהם כראוי. החוק מבהיר כי הפרת חוזה יסודית מזכה את הצד הנפגע לבטל את ההסכם מבלי לתת לצד המפר הזדמנות נוספת לתקן את המצב. לפיכך, ביטול חוזה השכירות על ידי השוכרים ואי תשלום דמי השכירות בעקבותיו היו כדין. יתר על כן, טענת המשכיר כי הוציא 150,000 ₪ על שיפוץ הנכס בטרם עברו השוכרים לגור בו, וכי יש לראות סכום זה כתמורה חלקית, לוקה בחסר, מה גם שלא הביא כל ראיה להוצאות אלה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא יסודי ומבוסס על עדויות וראיות רבות. אין נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בממצאיו. לפיכך, הערעור נדחה, והמשכיר מחויב לשאת בהוצאות המשפט של השוכרים.