ת"א 17723-02-22

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובעים, שני מתווכי נדל"ן, שתבעו לקוח על דמי התיווך שלהם. בית המשפט קבע כי התקיימו כל הדרישות לזכאות לאגרה לפי סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין. ראשית, התובע, יאיר, החזיק ברישיון תיווך תקף בעת התקשרותו עם הנתבעת. שנית, היה צו בכתב לשירותי תיווך, למרות ניסיונותיה של הנתבעת לטעון אחרת. היא חתמה על הסכם תיווך והסכם בלעדיות, וטענותיה להטעיה לא חזרו על עצמן בסיכומיה ולא נתמכו. שלישית, יאיר היה הגורם היעיל שהוביל את הנתבע להתקשר עם הקונה. יאיר יצר את הפגישה בין הנתבע לקונה, ותפקידו כמגשר הוכר על ידי כל הצדדים. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבעת כי הסכם התיווך התייחס רק לעסקת מכר ולא לעסקת קומבינציה. בנוסף, בית המשפט לא קיבל את טענת הנתבע כי יאיר לא היה הגורם היעיל בשל מעורבותו המוגבלת במשא ומתן, וקבע כי בא כוח הנתבע עצמו ביקש את אי התערבותו של יאיר. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעים 57,915 ₪ כולל מע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה, וכן 10,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין.