בש"א 1795/10

תקציר

פסק הדין מקבל את הבקשה להארכת מועד, אך מחייב את המבקשים בהוצאות המשיבים. הבקשה הוגשה באיחור של שבועיים, נתון ניכר, והמבקשים לא סיפקו הסבר משכנע לעיכוב. טענתם העיקרית הייתה שהם פירשו החלטה באופן שגוי, בתקווה שהיא תשנה ותהפוך את ערעורם למיותר, דבר שאינו תירוץ סביר. יתר על כן, התנהלותם הפרוצדורלית לא הייתה תקינה: הם ביקשו מבית המשפט המחוזי עיכוב ביצוע תוך ציון כוונתם לערער לבית המשפט העליון, אך לאחר מכן עיכבו את ערעורם לבית המשפט העליון כל עוד החלטת בית המשפט המחוזי עומדת בעינה. הדבר מעורר קשיים לא מבוטלים, שכן נראה כי המבקשים ניסו ליהנות מהמצב בחוסר תום לב. עם זאת, מאחר שהמשיבים ידעו על כוונות המבקשים זמן קצר לאחר החלטת בית המשפט המחוזי, ומאחר שסיכויי הבקשה אינם ברורים, החליט השופט להיעתר להארכה, אך חייב את המבקשים בשכר טרחת עורך דינם של המשיבים, וקבע כי הסכום יעמוד על 8,000 ₪ בתוספת מע"מ, שישולם בתוך 10 ימים. ההחלטה מעניקה למבקשים רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, המותנית באישור תשלום ההוצאות.