ע"א 7303/01

תקציר

במחלוקת משפטית זו ערער המערער על החלטת בית המשפט המחוזי לפיה זכויותיו בחלקת קרקע הועברו כראוי למשיב באמצעות הסכם נוטריוני. המערער טען כי מעולם לא הסכים ולא חתם על הסכם מכר או ייפוי כוח כלשהו וטען כי חתימתו על המסמכים זויפה. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו בשל היעדר ראיות ואי שיתוף רוכשי צד ג' בתביעתו. בית המשפט ציין גם את השיהוי הרב (קרוב לשלושה עשורים) של המערערת בהעלאת טענות אלה. בית המשפט העליון היה חצוי בסוגיה: דעת הרוב קבעה כי המערער הראה די ראיות כדי לסתור את חזקת אמיתות המסמכים הנוטריוניים על פי מאזן הסתברויות, כפי שעולה מאי הדיון בתצהירו על ידי המשיב ונטייתו של המומחה המצביעה על זיוף. משכך, פסק בית המשפט לטובת המערער, תוך שהוא מציין פערים פרוצדורליים בטיפולו של בית המשפט המחוזי בממצאי המומחה. בתוך כך, חוות הדעת החולקת הדגישה את חשיבותם של מסמכים נוטריוניים על פי הדין העות'מאני (שהיה הדין הרלוונטי) וקבעה כי לא הוצגו די ראיות חיצוניות ואובייקטיביות כדי לגבור על חזקת האותנטיות המוענקת למסמכים והליכים נוטריוניים. בהתנגדות נמתחה ביקורת על כך שהמערער נמנע מלהביא ראיות נוספות או עדויות עדים שיחזקו את טענת הזיוף שלו. החלטת הרוב חייבה הליכים להערכת פיצויים בשל חוסר היכולת להשיב את הקרקע בפועל למערערת, שכן היא הועברה לצדדים שלישיים.