סע"ש 53667-09-20

תקציר

בית המשפט לא מצא ראיות לכך שהתובענת, שפוטרה מעבודתה במוקד טלפוני כשלוש וחצי שנים לאחר קבלתה, הופלתה לרעה מחמת גילה. החלטת הנתבעת לפטר את התובעת נבעה מחוסר שביעות רצון מתמשך מתפקודה בעבודה ומהתנהלותה הבין-אישית, כמו גם מסירובה לעבוד לסירוגין בימי שישי, למרות צרכי החברה בתקופת הקורונה. התובעת קיבלה התראות רבות על תפקודה והתנהלותה טרם פיטוריה ואף סירבה לספק הוכחות לטיפולים הרפואיים שלטענתה קיבלה בימי שישי, דבר שהיווה בקשה סבירה של הנתבעת. לפיכך, הגיע בית הדין למסקנה כי הפיטורים היו מוצדקים ונעוצים בזכויות הניהול של הנתבעת. עם זאת, בית הדין זיהה שני פגמים משמעותיים בהליך השימוע שהוביל לפיטורים. ראשית, המכתב שהזמין את התובעת לדיון היה מנוסח באופן כללי מדי, ולא אפשר לה להכין הגנה כראוי. שנית, לא נמסר לתובעת על זכותה לייצוג בדיון. ליקויים אלה זיכו את התובעת בפיצוי כספי, שנקבע על סך של 15,000 ₪, בקצה התחתון של הסולם בשל הסיבות המהותיות שעמדו מאחורי הפיטורים. השופטת גם מתחה ביקורת על התנהלות התובע ועל סכום התביעה, שהסתכם ב-318,037 שקל, כמעיק יתר על המידה ומכביד שלא לצורך על הנתבע ועל בית המשפט, מה גם שרוב התביעה לא נתמכת. למרות שנפסקו לתובעת פיצויים, השופט הורה לה לשלם לנתבע את שכר טרחת עורך הדין של הנתבע, שנקבע על סך 15,000 ₪, אותו ניתן היה לקזז כנגד הפיצוי שנפסק.