ת"א 1149/03

תקציר

בשנת 2001 ביקרה התובעת, שנפלה ונפצעה במרפקה, בבית החולים של הנתבעת, שם אובחן שבר וטופל בגבס. לאחר שהכאבים העזים נמשכו, התגלתה אבחנה שגויה והתובע אושפז לניתוח. התובעת טענה כי רשלנות בית החולים גרמה לעיכוב בטיפול בפציעתה והובילה לנכות לצמיתות, וביקשה פיצויים. בית המשפט הסכים כי בית החולים התרשל, אך קבע כי הגורם לנזק היה התאונה עצמה ולא עיכוב הטיפול. עם זאת, נקבע כי העיכוב תרם להיקף הנכות. המומחים הציגו חוות דעת שונות לגבי דרגת הנכות והשפעת השיהוי, כאשר המומחה שמונה על ידי בית המשפט ייחס 2.5% מהנכות לשיהוי. בית המשפט הטיל על הנתבעת את האחריות לחלק זה של הנכות ופסק לתובע 15,000 ₪ בגין כאב וסבל, 3,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעבר, 10,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות עתידיים ו-12,000 ₪ בגין הוצאות וסיוע במשק הבית. סך הפיצויים שנפסקו לתובע עמד על 60,000 ₪.