רע"א 3112/93

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס לקבילות חוות דעת מומחה במחלוקת על ביצוע צוואות. העותרת, שהתנגדה לצוואות הוריה, ביקשה להציג חוות דעת מומחה שיתמוך בטענתה כי אמה הייתה חולת נפש בעת שחתמה על הצוואות. בית המשפט המחוזי מינה מומחה רפואי שיכריע בעניין, אך העותרת ביקשה להציג גם חוות דעת מומחה משלה ולחקור בחקירה נגדית את מומחי המשיבים. בית המשפט המחוזי התיר את חקירתו הנגדית של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, אך לא של מומחי המשיבים. בית המשפט העליון, בקבלו את הערעור, קבע כי יש לאפשר לעותרת להציג את חוות דעתה כראיה ולחקור בחקירה נגדית את מומחי המשיבים. בית המשפט פירש את תקנות סדר הדין האזרחי הרלוונטיות כך שניתן להציג חוות דעת מומחה על ידי צדדים גם לאחר שמומחה שמונה על ידי בית המשפט נתן את חוות דעתם, אלא אם כן המומחה שמונה על ידי בית המשפט היה מוסכם על כל הצדדים. מאחר שלא כך היה המקרה כאן, היה מקום לאפשר לעותרת להציג את ראיותיה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי מרגע שהוגשו חוות דעת מומחה כראיה, יש לאפשר לבעל דין לחקור את המומחים העומדים מאחורי אותן חוות דעת, שכן זוהי זכות המובטחת בפקודת הראיות. לפיכך, החלטת בית המשפט המחוזי בוטלה ובקשת העותרת להציג את חוות דעתה ולחקור בחקירה נגדית את מומחי המשיבים נענתה. המשיבים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של העותר.