ת"א 5559-01-17

תקציר

השופט לא מצא את טענות התובע קבילות ביחס להחלטת סגן הממונה על המרשם, ועל כן ההחלטה מתהפכת. לאחר מכן פנתה השופטת לטענות לגופו של עניין וקבעה כי פסק הדין משנת 2003 משתיק את התובע, המהווה תחליף לאחד התובעים באותו הליך, ומביא לדחיית תביעתו מחמת מעשה בית משפט, במיוחד ביחס להשתק הנובע מהחברה שהוחלט בפסק הדין משנת 2003 בסוגיית ההתיישנות. השופטת הרחיבה על הכלל הנורמטיבי בדבר חוק בתי המשפט והתנאים הנדרשים לתחולתו, ומצאה כי התקיימו במקרה זה כל ארבעת התנאים: זהות החברה, דיון בו היה לתובע יומו והחלטה מפורשת על החברה שהייתה חיונית לפסק הדין. השופטת דחתה גם את טענות התובע כי לא הייתה פעולה משפטית משום שבית המשפט הורה על דחיית התביעה ולא על דחייתה, וכי שינוי נסיבות או שינוי באקלים המשפטי מצדיקים פתיחת שערי בית המשפט בפני התובע. השופט קבע כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל השתק החברה, הכרוך במעשה בית משפט. לאור ממצא זה, השופט לא נדרש לבחון את טענות הנתבעים כי יש לדחות את התביעה גם מחוסר עילה. עם זאת, למען השלמות ציינה השופטת כי גם טענות הנאשמים בנקודה זו הן מהותיות. השופט הורה לתובע לשאת בהוצאות הנתבעים ודחה את התביעה על הסף.