עב"ל 53/99

תקציר

המערער הגיש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר דחה את תביעתו להכיר במחלת גבו, לרבות פריצת דיסק, כפגיעה בעבודה לפי תיאוריית המיקרוטראומה. לאחר ששירת בצבא ועבד תחילה כנהג מונית, סבל המערער בסופו של דבר מבעיות גב אותן ייחס לעיסוקו. לוח הזמנים שלו כלל נהיגה יומית במונית מ-7:00 בבוקר עד 13:00 בצהריים, שבמהלכה גם סייע לנוסעים עם סלים כבדים, אם כי לא באופן עקבי בכל יום. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי אין ראיות ממשיות לפגיעות קלות וחוזרות, דרישה ליישום תיאוריית המיקרוטראומה, ולכן דחה את תביעתו מבלי למנות מומחה. יש לציין כי מחלת גב אינה מוגדרת כ"מחלת מקצוע" על פי חוק הביטוח הלאומי, ולא צוטטה תאונה פתאומית. למרות חוסר הרצון ההיסטורי ליישם את תיאוריית המיקרוטראומה על מחלות גב, פסקי דין שנערכו לאחרונה הציעו כי בתנאים ספציפיים, כגון חוויות של רעידות ארוכות טווח ותנועה חוזרת ונשנית בדומה לנהגי משאיות, זה יכול להיות מתקבל על הדעת. משהתקבל הערעור, מינה בית המשפט את פרופ' חיים שטיין כמומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין עבודתו של המערער לבין מחלת הגב, תוך צלילה לשאלות בדבר התפרצות מחלתו, הקשר בינה לבין תנאי נהיגתו, פגיעות חוזרות אפשריות ומחקרים רפואיים נלווים. החלטה זו מדגישה את העמדה המתפתחת בנושא מחלות מקצוע ואת החשיבות של תשומות רפואיות של מומחים במקרים מורכבים.