עת"מ 4354-04-10

תקציר

העותרת, שנישאה לאזרחית ישראלית, נאבקת על אזרחות ישראלית כבר למעלה מעשור. היא הגישה לראשונה בקשה למעמד בשנת 1999, אך בקשתה נדחתה באופן בלתי מוסבר על ידי פקידי המשיב. לאחר הארכות רבות של אשרת השהייה הזמנית שלה והליכים משפטיים מיותרים, מעמדה של העותרת עדיין לא שודרג. בית המשפט מצא כי החלטות המשיב היו בלתי מאוזנות ובלתי סבירות. הם התבססו על ראיות קלושות וחשדות בלתי מבוססים, והמשיב לא ערך בדיקה ראויה בעניינו של העותר. במקום זאת, הם הסתמכו על שיקולים זרים כמו הפרש גילאים ויחסי מטפל-מטופל לכאורה, שלא היו להם שום הצדקה. העותרת סיפקה ראיות משכנעות לנישואיה האמיתיים ולמסירותה לבעלה, לרבות עדויות מכרים ועובדת סוציאלית. מאחר שעמדה בדרישות האזרחות עוד בחיי בעלה, פסק בית המשפט לטובתה והורה למשיבים להעניק לה אזרחות ישראלית. בנוסף, חויבו המשיבים לשאת בהוצאות המשפט של העותר, בסך 25,000 ₪, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.