ע"פ 70263/06

תקציר

הכרעת הדין דנה בשני ערעורים הנוגעים למזימת שוחד. בע"א 70263/06 טען המערער כי הרשעתו לא הייתה צריכה להתבסס על עדותו של עובד בית המשפט אשר לטענתו אמינותו מוטלת בספק. בית משפט קמא קיבל את עדותו של העובד כמהימנה והרשיע את המערער בהצעת שוחד. בית הדין לערעורים הסכים עם הערכת מהימנותו של בית משפט קמא את מהימנותו של העובד ולא ראה עילה להתערב בממצאים העובדתיים. בית הדין דחה גם את טענות המערער בדבר משקל עדותו של העובד, מחדלי חקירה וחומרת עונשו. ברע"א 70147/06 ערערה המדינה על החלטת בית משפט קמא לבטל את הרשעתו של המשיב באותה עבירת שוחד. המדינה טענה כי אין להימנע מהרשעה, במיוחד בתיקי שוחד הפוגעים באמון הציבור במוסדות השלטון. ערכאת הערעור הסכימה עם המדינה וקבעה כי נסיבותיו האישיות של המשיב אינן עולות על חומרת העבירה. עוד צוין, כי מקצועו של המשיב כחוקר פרטי אינו מצדיק אי-הרשעה, מה גם שניסה לנצל את מקצועו למטרות בזויות. עם זאת, בבואו לשקול את גזר הדין, התחשב בית המשפט בעונש שנגזר על המערער בע"א 70263/06, שנחשב ליוזם ההצעה. כדי לשמור על אחידות בגזר הדין, החליט בית המשפט להטיל על המשיב עונש זהה: שישה חודשי עבודות שירות, שבעה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 2,500 שקל. השופט י' שבח כתב את דעת הרוב, והשופטים ז' המר וי' שייצר הסכימו לכך. ערעורו של המערער נדחה, וערעור המדינה התקבל, דבר שהביא להרשעת המשיב ולגזר דינו.