ת"א 26826-11-12

תקציר

התובעים, בני זוג, תבעו את הנתבעת, מדינת ישראל, בגין לידת בתם שלא כדין. לאם היסטוריה רפואית מורכבת והיא אושפזה במהלך הריונה הרביעי בשל חשש לבריאות העובר. הרופאים המליצו על ניתוח קיסרי למניעת נזק תוך רחמי לעובר, אליו הסכימה האם לאחר שקיבלה הסברים על הסיכונים האפשריים לעובר ועל הצורך בניתוח. למרבה הצער, היילוד סבל מסיבוכים קשים של פגות, כולל שיתוק מוחין, פיגור שכלי, עיוורון ובעיות במערכת העיכול והנשימה. ההורים טענו כי הרופאים היו צריכים להסביר להם את האפשרות "לתת לטבע לעשות את שלו" ולתת לעובר למות ברחם, וכי לו היו יודעים את הסיכונים הכרוכים בכך, היו בוחרים באפשרות זו. עוד טענו כי הרופאים היו צריכים להפנות את היולדת לוועדה מיוחדת שהייתה יכולה לאשר הפסקת הריון. ההורים דרשו פיצויים בגין לידת בתם בעוולה והנזקים שנגרמו להם. הנתבעים הכחישו כל עבירה וטענו כי הטיפול הרפואי היה תקין ובהתאם לסטנדרטים המקובלים. עוד טענו כי ההצעה לאפשר לעובר למות ברחם אינה סבירה ואינה אתית וכי הוועדה ממילא לא הייתה מאשרת הפסקת הריון. בית המשפט הסכים עם הנתבעים, וקבע כי הטיפול הרפואי היה מוקפד ומסור וכי לא חלה על הרופאים חובה למסור מידע על אפשרות טיפול בלתי סבירה. כמו כן, בית המשפט קבע כי הוועדה לא הייתה מאשרת הפסקת הריון בשל היעדר כל אינדיקציה לנזק תוך רחמי לעובר. בית המשפט הגיע למסקנה כי היולדת נתנה הסכמה מדעת לניתוח הקיסרי לאחר שקיבלה הסברים מתאימים, ולכן התביעה להולדה בעוולה נדחתה. התובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות בסך 30,000 ₪.