עת"מ 1773-08-23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה משני טעמים עיקריים. ראשית, המבנים המדוברים נבנו שלא כדין מבלי שהעותר הגיש מעולם בקשה להיתר בנייה, דבר המנוגד לחוק התכנון הירדני. אופייה הבלתי חוקי של הבנייה, הצדק העצמי וחוסר הניקיון הם עילה מספקת לדחיית העתירה על הסף. פסקי דין קודמים של בג"ץ אישרו את דחיית העתירות הנוגעות להריסת מבנים שנבנו באופן בלתי חוקי, וכך גם כאן, למרות ניסיונו של העותר להגיש בקשה רטרואקטיבית להיתר בנייה. שנית, אין עילה להתערבות בית המשפט במקרה זה. המבנים ממוקמים הרחק ממרכזי בנייה מוסדרים ואין להם גישה לכביש גישה סטטוטורי, ולכן הם אינם זכאים להיתר בנייה מטעמים תכנוניים ברורים. העותרת גם לא הביאה הוכחות להסכמה מלאה מבעלי הקרקע האחרים, שהיא דרישה לקבלת היתר בניה. כמו כן, חלוקת הקרקעות שביצעה העותרת אינה מאושרת, דבר המהווה הפרה של חוק התכנון הירדני. במצטבר, טעמים אלה מצדיקים את החלטת רשויות התכנון לדחות את הבקשה להיתר בנייה ואת החלטת בית המשפט שלא להתערב. טענות נוספות שהעלה העותר, ובהן פגיעה בזכות קניין, אפליה והצורך בקידום תכנוני, נדחו אף הן על ידי בית המשפט. לבסוף, בחרה השופטת שלא לעכב את הליכי ההריסה, תוך הדגשת המסר המרתיע מפני בנייה בלתי חוקית והסבירות הנמוכה ליכולתו של העותר להכשיר את המבנים להכשרת. לפיכך העתירה נדחית, והצו הזמני יפוג ביום 18.2.2024, ולאחר מכן יוחזר הפיקדון הכספי למפקיד. כן נדרש העותר לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של המשיבים, בסך 5,000 ₪.