ע"א 303/62

תקציר

במקרה של אויגן מנדל נ' מפעלי טקסטיל נצרת בע"מ, הועסק המערער, אויגן מנדל, בחברה המשיבה ותנאי העסקתו פורטו בהסכם בכתב. ההסכם כלל סעיף שאפשר למשיבה לסיים את העסקתה של מנדל לפי שיקול דעתה, למעט במקרים מסוימים כאמור. מנדל פוטר מכוח סעיף זה, אולם הוא הגיש תביעה נגד החברה המשיבה, בטענה כי הצדדים התכוונו שיקבל פנסיה במקרה של פיטוריו, כמפורט בסעיף אחר בהסכם. מנדל ניסה להביא עדות בעל פה שתתמוך בטענתו בדבר כוונת הצדדים בעת עריכת ההסכם. בית משפט קמא דחה עדות זו ואת הערעור שבא בעקבותיה. בית המשפט העליון, בפסק דינו של השופט זוסמן, אישר את החלטת בית המשפט קמא. בית המשפט קבע כי חזקה על ההסכם הכתוב בין הצדדים כי הוא משקף נאמנה את כוונותיהם וכי לא ניתן להוכיח בעל פה כל תנאי שלא נכלל בהסכם. בפסק הדין הודגש כי התרת עדות בעל פה לסתור את תנאיו של מסמך כתוב תפגע בעצם תכליתו של עריכת הסכם בכתב. יתר על כן, בית המשפט מצא כי ההסכם הכתוב היה ברור ואינו דורש פרשנות. לפיכך נדחה הערעור, ומנדל חויב לשלם למשיב 250 לירות הוצאות.