ת"א 52255-09-14

תקציר

התובעים, הטוענים לבעלות על זכויות היוצרים ביצירותיהם של היוצרים, הגישו תביעה נגד הנתבע בגין הפרת זכויות יוצרים. התובעים ביקשו פיצוי בסך 100,000 ₪ וצו מניעה שיאסור על הנתבעת להשתמש ביצירותיהם המוגנות בזכויות יוצרים. מאחר שהנתבע לא הגיש כתב הגנה, הוציא בית המשפט פסק דין ברירת מחדל לטובת התובעים. בהמשך לכך, הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין, אשר ניתן על ידי בית המשפט. בית המשפט שקל את טענות הנתבע ומצא צדק בטענתו כי כתב התביעה לא הוגש לו כראוי, דבר המטיל ספק בחוקיות פסק הדין. בנוסף, בית המשפט התחשב בסיכויי ההצלחה של הנאשם בהגנתו. הנתבע טען כי רכש את היצירות מחברה לגיטימית בחברון, קיבל חשבונית כדין, ולא היה מודע לכך שהוא משתמש בעותק מפר של היצירה. בית המשפט מצא כי טענת התובעים כי נדרש רישיון בכתב כדי להוכיח את אי ידיעתו של הנתבע אינה משכנעת, שכן סעיף 37 לחוק זכות יוצרים, הקובע מסמך כתוב לצורך העברת זכויות יוצרים או רישוי, חל על מצבים שונים מהמקרה הנוכחי. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי ביטול פסק הדין לא יגרום לתובעים להסתמך על טעויותיה הפרוצדורליות של הנתבעת, מה גם שלא הייתה אינדיקציה לחוסר תום לב מצד הנתבעת. במקום זאת, בית המשפט עודד בירור מחלוקות לגופן כדי למנוע תוצאות בלתי הפיכות של מחדלים פרוצדורליים. בסופו של דבר, החליט בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו לטובת ביטול פסק הדין ואיפשר לנתבע להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום. הוצאות הבקשה הושארו לדיון בתום ההליך העיקרי.