ע"פ 474/75

תקציר

בית המשפט העליון אישר את הרשעתו של יעקב סאלם בסיוע לרצח מאיר בן לולו, וכן בייעוץ ושידול לביצוע הפשע, בהתבסס על עדותו של שותפו, מאיר עשור, וראיות תומכות נוספות. הכרעת הדין מסכמת את האירועים שהובילו לרצח, שכללו תוכנית לפתות את בן לולו למזימת שוד שתוביל בסופו של דבר למותו. הראיות העיקריות היו אספקת המכונית ששימשה את סאלם לביצוע הפשע, ופעילותו הנמרצת בתיקון המכונית לאחר מכן כדי להסיר כל זכר לפשע. בית המשפט התייחס גם להיבטים הפרוצדורליים סביב עדותו של עשור כעד מדינה, הסדר טיעון ודרישת הסיוע לעדות השותף, והגיע למסקנה כי זכויותיו של סאלם לא נפגעו וכי קיימות ראיות תומכות מספיקות. סאלם הורשע במקור ברצח לפי סעיפים 214(ב) ו-23(1)(ב) לפקודת החוק הפלילי, 1936, וכיועץ ועורך דין לפי סעיף 23(1)(ד). עם זאת, השופטים הסכימו כי יש להסיר את ההרשעה בגין שידול או ייעוץ, שכן הראיות אינן תומכות בה. השופט ח' כהן הביע חשש מהחוק הקיים בדבר דרישת סיוע בעדות שותף ומהשלכותיו על שלום הציבור, אך הכיר בכך שכל שינוי צריך להישקל על ידי המחוקק. הערעור נדחה והרשעתו של סאלם ומאסר העולם שנגזר עליו אושרו.