ת"א 22567-01-20

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב שתי תלונות שהגיש הנתבע נגד התובעים למשטרת ישראל בשנת 2018. בתלונה הראשונה נטען לתקיפה פשוטה של התובעים, ואילו בתלונה השנייה נטען כי מטען חבלה הונח מתחת לרכבו של הנתבע. שתי התלונות הביאו לסגירת תיקי החקירה ללא כל העמדה לדין של התובעים. התובעים, שאין להם עבר פלילי קודם, תובעים פיצויים בסך 688,000 ₪, בטענה כי הנתבע הגיש את התלונות בזדון וללא סיבה סבירה, תוך פגיעה עמוקה בשמם הטוב ובחירותם. בית המשפט קבע כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בגין אף אחת מהעוולות המוצעות, לרבות עוולה נגישה, עוולת רשלנות ולשון הרע. באשר לתביעת הנזיקין הנגישים, קבע בית המשפט כי מעשיה של הנתבעת לא היוו הליך פלילי, והיא פעלה בתום לב. עוד נקבע בהחלטה כי עצם הגשת התלונה אינה מעידה על זדון או היעדר עילה סבירה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי מעשיו של הנאשם היו סבירים ולגיטימיים, במיוחד ביחס לתלונה השנייה, שהיוותה תגובה סבירה לאירוע מפחיד. עוד ציינה השופטת כי גרסתם של התובעים עצמם לאירועים לא הייתה שונה באופן מהותי מזו של הנתבעת, והחלטתם להגיש תלונה מקבילה בגין האירוע הראשון הצביעה על לגיטימיות מעשיו של הנתבע. בנוסף, הגיע בית המשפט למסקנה כי הנאשמת לא פעלה לקידום אינטרס אישי כלשהו וכי עדותה עקבית ואמינה. עוד ציין השופט כי החלטת המשטרה לסגור את התיק בעילה של "חוסר אשמה" אינה מעידה בהכרח על כך שתלונת הנאשם אינה אמינה או שקרית. ככלל, דחה בית המשפט את טענות התובעים והורה להם לשלם הוצאות בסך 23,400 ₪ לנתבעת בתוך 90 יום. פסק הדין משמש תזכורת לזהירות בהגשת תביעות ומעודד אזרחים לפנות למשטרה בתום לב בעת בקשת סיוע.