ע"א 7903/16

תקציר

פסק הדין מתייחס לסוגיה משפטית מורכבת הנוגעת לתקופת ההתיישנות להגשת תביעות הורים בגין "הולדה שלא כדין" ולהוראות המעבר בעקבות פסק דין שקיצר את פרק הזמן לתביעות מסוג זה מ-25 שנים ל-7 שנים. הערעור מתייחס לתביעה שהגישו הורים בשם ילדם שנולד עם מום, נגד קופות החולים שכשלו לכאורה באבחון ובטיפול במצב. תביעת ההורים הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות בת 7 השנים אך תביעת הילד לא הוגשה. פסק הדין דוחה את הערעור וקובע כי תביעת ההורים הוגשה במועד ואין הצדקה להארכה נוספת של הוראות המעבר שנקבעו בפסקי דין קודמים. פסק הדין מדגיש כי דחיית תביעת הילד מחמת התיישנות לא תפגע בתביעת ההורים כנגד משיבים אחרים וכי ההורים אינם יכולים לטעון לאי ידיעה או חוסר יכולת להגיש את תביעתם במועד. עוד מציין פסק הדין כי פסקי דין קודמים מותחים קו ברור באשר למועדים בהם יש להגיש תביעות ומרחיבים אותם רק בנסיבות חריגות, שאינן קיימות במקרה זה. אשר על כן, הערעור נדחה ללא צו להוצאות, והחלטת בית משפט קמא לדחות את התביעה באופן חלקי עומדת בעינה.