ת"צ 4192-03-12

תקציר

פסק הדין דן בסמכות לדון בשתי בקשות לדחייה על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית. התביעה המדוברת מוגשת על ידי גמלאים נגד הסתדרות העובדים הכללית החדשה ועמיתי קרנות הפנסיה הוותיקות, בדרישה להחזיר את דמי החבר שנוכו מהפנסיה שלהם. לטענת המבקשים, משנת 2003 ההסתדרות אינה עוד הגוף המייצג של הגמלאים ולכן אין לה זכות לגבות דמי חבר. המשיבים טוענים כי לבית הדין לעבודה סמכות שיפוט בלעדית בעניין. תחילה בוחן השופט את הבקשה לסילוק על הסף של ההסתדרות, תוך ניתוח הוראות סעיף 24(א)(4) לחוק בית הדין לעבודה, המקנה לבית הדין לעבודה סמכות שיפוט בלעדית בתביעות בין עובד לארגון עובדים הקשורות לחברות או לתחום הפעילות של הארגון בענייני עבודה. השופט קובע כי למרות שהמבקשים הם גמלאים, הם יכולים להיחשב "עובדים" לצורך סעיף זה, שכן למונח יש הגדרה גמישה. כמו כן, השופט מוצא כי התביעה קשורה לחברות שכן היא סובבת סביב חברותם של המבקשים בהסתדרות. לפיכך, לבית הדין לעבודה סמכות שיפוט בלעדית בתביעה נגד ההסתדרות. לאחר מכן, דן השופט בבקשת הדחייה שהגישו עמיתי קרנות הפנסיה הוותיקות. סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה מעניק לבית הדין לעבודה סמכות שיפוט בלעדית בתביעות הקשורות לקופות גמל. השופטת קובעת כי עמיתים, המנהלת את קרנות הפנסיה הוותיקות, נופלת תחת ההגדרה של קופת גמל, והמבקשים הם חברים בקרנות האמורות. בנוסף, השופט עוקב אחר מבחן היסוד הדומיננטי לקביעת סמכות השיפוט ומגיע למסקנה כי מאחר שהתביעה העיקרית היא נגד ההסתדרות, בית הדין לעבודה הוא הפורום המתאים לדון בתביעה גם נגד עמיתים. משכך, קובע השופט כי לבית הדין לעבודה סמכות שיפוט בלעדית על שני המשיבים ומורה על העברת התביעה והבקשה לאישור לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.