ת"א 22398-07-18

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובע בחלקה ואת התביעה שכנגד בחלקה. באשר למועד פינוי המושכר, מהראיות עולה כי בעקבות אירוע ביום 23.12.2017 עזב התובע את הנכס המושכר ולא חזר. הנתבעים לא התכוונו לאפשר לו לחזור לנכס, ומכאן שהתובע פונה לפני תום תקופת השכירות. מאחר והתובע עזב בשל התנהגותו, שהובילה להתערבות המשטרה ולאשפוז בעקבותיה, עליו לשלם את מלוא דמי השכירות עד תום תקופת השכירות כאמור בהסכם השכירות. עם זאת, הנתבעים נדרשים גם למזער נזקים, דבר שלא עשו בכך שלא פעלו במהירות מספקת כדי להשכיר מחדש את הנכס. לפיכך, הנתבעים אינם זכאים ליתרת דמי השכירות עבור החודשים יולי-ספטמבר 2018, המסתכמים בסך 7,200 ₪. התביעה שכנגד על סכום זה נדחית. כמו כן, מאחר שהנתבעים לא פינו את המושכר תוך זמן סביר, הם אינם זכאים לפיצוי של 350 ₪ בגין כל יום איחור. גם התביעה להשבת דמי שכירות בסך 12,000 ₪ ששולמו נדחית, שכן הנתבעים הפקידו את השיקים למרות שהתובע פינה את הנכס. גם טענת הנתבעת כי היא אינה צד להסכם נדחית שכן היא רשומה בהסכם השכירות כבעלת הבית, ועל כך לא ערערו הנתבעים להגנתם. התביעה שכנגד בגין נזק לנכס, בדמות ארון בגדים שבור, סט מצעים, ניקיון וצביעת הדירה, מתקבלת בחלקה. הנתבעים הציגו תמונות של האסלה והכיור המלוכלכים, ובית המשפט מחייב את התובע לשלם לנתבעים 1,000 ₪ עבור ניקוי הנכס המושכר. עם זאת, התביעה לסט המצעים נדחתה מאחר שלא הוצגו תמונות, והתביעה בגין ארון הבגדים וצבע הדירה נדחתה אף היא, שכן הנתבעים לא הציגו תמונות של הנכס לפני ואחרי תקופת השכירות. כל צד ישלם את הוצאות המשפט של הצד השני ושכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪. סכומים אלה, יחד עם 1,000 השקלים עבור ניקיון, ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין על ידי הנתבעים.