עפ"ת 21524-11-21

תקציר

המערער הורשע באי ציות לתמרור עצור, נהיגה ללא זהירות ותשומת לב ראויה וגרימת נזק על ידי בית משפט קמא, ולאחר מכן נקנס בסכום של 3500 ₪, רישיונו נפסל לתשעה חודשים וקיבל שלושה חודשי פסילה על תנאי. המערער ערער על פסק הדין בטענה כי מחדלי חקירה של המשטרה פגעו ביכולתם להוכיח כי לא נהגו ברכבם בעת ביצוע העבירה, שיוחסה להם כבעלים לפי סעיף 27ב לפקודת התעבורה. נטען כי המשטרה לא גבתה עדויות מעדי ראייה, לא בדקה מצלמות באזור, ביצעה מסדרי זיהוי ועקבה אחר טלפונים, בין היתר. בית המשפט דחה את הערעור, והסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם לזהות את נהג רכבם לפי סעיף 27ב, וכי חקירת המשטרה הייתה ממצה דיה. רשלנותו החמורה של המערער בהשארת הרכב הממונע נגיש לאחרים, בשילוב חוסר מאמציו לזהות את הנהג, והרשעותיו הפליליות והחמורות הקודמות בתעבורה, הביאו לביטול ההרשעה. זאת ועוד, בית המשפט מצא את העונש הולם בהתחשב בנסיבות העבירה ובעברו של המערער. הערעור נדחה, וגזר הדין הראשוני נכנס לתוקף.