ער"מ 35318-10-21

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במקרה של העסקת עובד זר ללא אזרחות ישראלית או מעמד תושבות. הדיון נסוב סביב תחולת חוק עובדים זרים והוראותיו בדבר זכויותיו וחובותיו של העובד, בפרט בכל הנוגע למגורים הולמים ולניכויים מותרים משכרו. החוק נועד להגן על עובדים זרים, הנמצאים לעתים קרובות במצב פגיע, על ידי הבטחת שמירת זכויותיהם הבסיסיות. פסק הדין מחזק את ההגדרה הרחבה של "עובד זר" כפי שהיא מעוגנת בחוק עובדים זרים, ומדגיש כי היא אינה מותנית בחוקיות שהייתו או כניסתו לישראל. לפיכך, טענות המערערת בדבר מעמד התושבות של העובד נדחות, שכן בית הדין קובע כי תכלית החוק היא לקדם דיור הולם לכלל העובדים, ללא קשר לרקע שלהם. בית הדין מקבל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, וקובע כי המעסיק לא הציג ראיות מספיקות להסכם בכתב לניכויים הקשורים למגורים. בנוסף, הניכויים ששולמו משכרו של העובד לא הוסברו או היו מוצדקים כראוי. בית המשפט מסכים עם קביעת הרשם כי טענת המערערת בדבר הכללת הוצאות מחיה ושירותים אחרים בניכוי אינה תקפה. כמו כן, פסק הדין מבהיר כי סך הניכויים משכרו של העובד צריך לעמוד בתקרה של 25% הקבועה בחוק, אך אין בכך כדי לשלול את הדרישה לעמוד בתקרות הספציפיות שנקבעו לכל סעיף ניכוי. לפיכך, גם אם הניכויים הכוללים נמצאים בגבול החוקי, כל ניכוי בודד חייב גם לעמוד בתקנה המתאימה לו. בית המשפט מתייחס גם לסוגיית ההוצאות ומקיים את החלטת הרשם הנכבד, הפוסקת למשיב סכום משמעותי. בית המשפט מציין כי אמנם סכום ההוצאות גבוה יחסית לסכום שנפסק, אך אין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות. בהגיעו למסקנה כי הערעור לוקה בחסר, דוחה אותו בית המשפט ופוסק כי הכספים שהופקדו בתיק בית המשפט ישוחררו לטובת בא כוח המשיב. פסק הדין, מיום 03/12/2023, ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ויימסר להם בהמשך.