ע"א 11085/08

תקציר

מדובר בפסק דין שניתן על ידי השופט נ' הנדל בנוגע למחלוקת על בעלות בשתי חלקות קרקע בכפר מנדא. המערערים, שהם יורשיהם של רוכשי הקרקע, טענו כי הבעלים המקורי רשם במרמה את הקרקע על שמו במהלך הליכי הסדר המקרקעין בשנות הארבעים. הם ביקשו לתקן את מרשם הזכויות בחלקות כך שישקף את בעלותם. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי טענת המערערים זויפה וכי המסגרת המשפטית המתאימה למקרה היא חוק נכסי נפקדים. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את טענת המערערים, וקבע כי שניים מהמערערים הוכיחו את זכותם לבעלות. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי העסקה בין האפוטרופוס לנכסי נפקדים לבין רשות הפיתוח נעשתה בתום לב, ונתן לאפוטרופוס את האפשרות לבחור בין החזרת הקרקע או תמורתה. שני הצדדים ערערו על פסק דין זה. בית המשפט העליון דחה את ערעור המערערים וקיבל חלקית את ערעורם הנגדי של המשיבים. בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי יש לקבוע את צו הירושה של המערערים וכי מסמך א/3, שהיה חיוני לתביעתם של שני מערערים, אינו אותנטי. עוד קבע בית המשפט כי האפוטרופוס לנכסי נפקדים ורשות הפיתוח פעלו בתום לב, וכי החזקתם ועיבודם של המערערים במקרקעין אינם מקנים להם בעלות, מה גם שהחזקה לא הייתה רצופה במשך 25 השנים הנדרשות. באשר להמלצת בית המשפט המחוזי כי לאפוטרופוס הייתה אפשרות לבחור אם להחזיר את הקרקע או את תמורתה, קבע בית המשפט העליון כי הדבר אינו נכון וכי על האפוטרופוס מוטלת החובה להשיב את התמורה שהתקבלה מרשות הפיתוח. זאת ועוד, קיבל בית המשפט העליון את ערעורם הנגדי של המשיבים בעניין המערער 1, בקובעו כי החלטה קודמת של בית המשפט כבר הכריע בסכסוך שבין המערער 1 לבין המשיבים, וכי למערער 1 אין זכות במקרקעין. עם זאת, אישר בית המשפט המחוזי את החלטת בית המשפט המחוזי בעניין המערערת 3, וקבע כי שתיקתו של המוכר במהלך הליכי הפשרה מהווה תרמית, וכי הוכחה זכותו של המערער 3 במקרקעין. המערערים חויבו לשאת בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך הדין ביחד ולחוד.