עת"מ 51267-05-21

תקציר

העתירה מערערת על החלטת ועדת התמיכות המשותפת לאיגודי ספורט ומרכזי ספורט ("הוועדה") לאשר את בקשת מרכז אליצור לחלוקת כספי תמיכה לשנת 2020. העותרים טוענים כי מרכז אליצור אינו עומד בתנאי הסף שנקבעו במבחני התמיכה ולכן החלטת הוועדה אינה חוקית. הטענות העיקריות המועלות בעתירה נוגעות לאישור הוועדה לעמידתו של מרכז אליצור בתנאי הסף, המחייבים אותו לספק שירותים לחמישים אגודות ספורט לפחות ב"מועד הקובע" – 31 בדצמבר של השנה שקדמה לשנת התמיכה. לטענת העותרים, מרכז אליצור לא סיפק שירותים למספר זה של עמותות ביום 31.12.2019, וממילא חלק מהעמותות שהמרכז דיווח עליהן כמקבלות ממנו שירותים לא החזיקו בתעודות הניהול התקין הנדרשות. עוד טוענים העותרים כי הוועדה פעלה באופן פסול כאשר ביקשה הכרזות רטרואקטיביות משבע התאחדויות שדווחו על ידי יותר ממרכז אחד כמקבלות מהן שירותים במועד הקובע, והורתה למרכזי הספורט להגיש מחדש את רשימת האיגודים המקבלים מהם שירותים. לטענת העותרים, החלטות אלה נועדו לסייע למרכז אליצור לעמוד בתנאי הסף. טענות נוספות המועלות בעתירה נוגעות לניגוד עניינים של סגן מנהל מינהל הספורט במשרד התרבות והספורט, מר דוד מלכא, שהשתתף בדיוני הוועדה, ואי מינוי נציגי ציבור לוועדה. לאחר בחינת הטענות שהוצגו, מצא בית המשפט כי יש לדחות את העתירה. בית המשפט קבע כי על מנת שעמותה תיכלל במניין החוקי של האגודות המקבלות שירותים, עליה להיות בעלת אישור ניהול תקין לשנת התמיכה (2020), ואם העמותה קיבלה סיוע כספי ממרכז הספורט ופעילה למעלה משנתיים, או אם העמותה נתמכת כלכלית ישירות על ידי המדינה, כמו כן, עליו להיות בעל תעודת ניהול תקין לשנה הקודמת (2019). בית המשפט קבע כי המועד הקובע לבחינת זיקתה של עמותה למרכז הוא כפי שקבע הוועד – מתן שירותים לעמותה ביום האחרון בשנה שקדמה לשנת התמיכה, 31.12.2019. בית המשפט דחה את טענת העותרים כי על מנת להימנות במניין החוקי של האיגודים, יש להוכיח כי אגודת ספורט קיבלה שירותים מהמרכז במהלך הרבעון האחרון של השנה שקדמה לשנת התמיכה. בית המשפט מצא כי מרכז אליצור הציג לפחות חמישים איגודי ספורט המקבלים שירותים, ולכן עמדו בתנאי הסף. עוד קבע בית המשפט כי לוועדה סמכות לבקש הגשה מחדש של רשימת העמותות המקבלות שירותים, ואין מקום להתערב בהחלטתה בעניין זה. בית המשפט דחה גם את טענת העותרים לניגוד עניינים בו היה מעורב מר דוד מלכא, וציין כי האינטרס הציבורי הכולל במקרה זה מוביל לפתרון מידתי של הגבלת מעורבותו של מלכה בהחלטות הוועדה, ולא לוויתור מוחלט על מעורבותו בהליך התמיכות, שיש לו ערך מוסף רב. עוד קבע בית המשפט כי הימנעותה של הוועדה ממינוי נציגי ציבור היא פגם שאינו מצדיק את ביטול החלטתה, במיוחד לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה. לסיכום, קבע בית המשפט כי יש לדחות את העתירה, וכל צד יישא בהוצאותיו.