ת"א 42981-05-15

תקציר

עניינו של בית המשפט נסוב סביב סכסוך בין חברת דיור ציבורי, התובעת, לבין נתבעת, בתו של דייר חוזי שנפטר, בנוגע לזכותה של הנתבעת להחזיק בדירת הדיור הציבורי של אמה המנוחה. על פי החוק, על מנת שדייר ממשיך יהיה זכאי להתגורר בדירה ציבורית של דייר שנפטר, עליו להתגורר עמו שלוש שנים לפני מותו, והוא עצמו חייב להיות זכאי לדיור ציבורי. התובעת טענה כי הנתבעת לא התגוררה בדירה במשך ארבע שנים לפני מות אמה ומסרה דוחות ביקור מעגלי כראיה. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעת אכן התגוררה בדירה לפחות שלוש שנים לפני מות אמה, כפי שעולה מביקורי החוג, וכי ראיות התובעת לא הפריכו די הצורך את טענות הנתבעת כי התגוררה בה מאז מרץ 2010. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בנוגע לזכאותה הנוכחית לדיור ציבורי, שכן היא לא סיפקה תעודת זכאות עדכנית, למרות שלטענתה הייתה כזו. לפיכך פסק בית המשפט לטובת התובעת וקבע כי על הנתבע לפנות את הדירה תוך 90 יום מיום קבלת פסק הדין. כמו כן חויב הנתבע בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין, בסך 7,000 ₪, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. עם זאת, בית המשפט ציין כי אם הנתבעת תמציא הוכחה לזכאותה לדירה ציבורית, על התובעת לבחון מחדש את מעמדה בטרם תדרוש ממנה לפנות את הדירה.