ת"א 3122/07

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב שוטר שנפצע בתאונת דרכים בשנת 2003 במהלך נסיעה, וביקש הכרה ופיצוי כנכה לפי חוק הנכות. קצין התגמול במשרד הביטחון, לאחר התייעצות עם מומחה אורתופדי, פרופ' ביאליק, דחה את טענת הקצין, בנימוק של היעדר ראיות לקשר סיבתי בין התאונה לפציעותיה. לאחר מכן הגיש הקצין תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בדרישה למינוי אורתופד מומחה להערכת נכותה. הנתבעת, מבטחת הרכב, טענה כי החלטת פקיד התגמול מהווה קביעה על פי דין, ולכן היא מחייבת לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים. בית המשפט בחן את מהות חוות דעתו של פרופ' ביאליק ואת החלטת קצין התגמול, ומצא כי שתיהן אינן מהוות קביעת נכות על פי דין. פרופ' ביאליק לא מונה לוועדה רפואית, כנדרש בחוק הנכות, אלא שימש כמומחה מייעץ לקשר הסיבתי בין התאונה לבין פציעתו של הקצין. זאת ועוד, החלטת קצין התגמול התבססה אך ורק על היעדר קשר סיבתי זה ולא התייחסה לדרגת הנכות. בית המשפט הדגיש כי קביעת הנכות היא תפקיד המיועד לוועדות רפואיות בלבד. בנוסף, קבע בית המשפט כי החלטה השוללת קשר סיבתי בין פגיעה לתאונה אינה צריכה להצביע באופן אוטומטי על היעדר נכות. תכליתו המעשית של סעיף 6ב לחוק הפיצויים אינה משרתת במקרה זה, והאמירה הנלווית בדבר נכות לדעת פרופ' ביאליק אינה יכולה להיחשב כקביעה משפטית. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי החלטת הממונה על הגמול אינה מהווה קביעה על פי דין לפי סעיף 6ב לחוק התגמולים, ודחה את טענת הנתבעת. החלטה זו, שניתנה בהעדר הצדדים, מהווה דחייה של הטענה כי החלטה קודמת בעניין תביעות נכות מונעת התדיינות לפי חוק הפיצויים.