בר"ע 493/04

תקציר

מחלוקת על דמי תיווך הובילה לפסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים. בית המשפט קבע כי המתווך לא היה זכאי לשכר טרחה לפי חוק המתווכים בשל היעדר מסמך מקשר עם המוכר. עם זאת, בית המשפט פסק למתווך 6,200 שקל, סכום נמוך משמעותית מ-8,805 השקלים הנתבעים. המוכר ערער, בטענה שיש לעמוד בדרישת הכתב בקפדנות והשתתפות המתווך בניסוח התזכיר פסלה אותו. עם זאת, בית המשפט לא הסכים, וציין כי המוכרת חתמה באופן חופשי על צו שירותי תיווך, המחייב אותה לשלם שכר טרחה. בית המשפט מצא כי דרישת הכתב התקיימה, למרות אי התאמה בגובה שכר הטרחה – בהסכמה בעל פה צוין 1%, ואילו בטופס בכתב צוין 2%. פער זה לא הצדיק שלילת שכר הטרחה של המתווך, מה גם שההסכם בעל פה שיפר את עמדת המוכר. בית המשפט דחה גם את הטענה כי מעורבותו הנטענת של המתווך במשא ומתן משפטי פסלה אותו, שכן הדבר לא הוכח. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מקיים את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר ומחייב את המוכר לשלם את הוצאות המשפט של המתווך. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.