עת"מ 23611-04-18

תקציר

החלטת בית המשפט מתמקדת בשאלה האם שיקול דעתה של הרשות המינהלית לשלול רישיון נשק מוצדק על סמך הראיות שהוצגו. הדיון נסוב סביב שלושה תיקים משטרתיים סגורים בהם מעורבים העותר, עורך דין ולקוחותיו. שניים מתיקים אלה עסקו בתלונות שהוגשו שנים לאחר הייצוג המשפטי של העותר, ובעקבות תביעות שכר טרחה שהגיש העותר. בית המשפט בוחן את משקלן של הראיות במקרים אלה ומגיע למסקנה כי הן אינן חד משמעיות. אמנם קיים חשד מסוים לזיוף ומרמה, אך אין בכך כדי להצדיק את שלילת רישיון הנשק של העותר, מה גם שהוא מחזיק בו שנים רבות ובעל עבר של שירות מיוחד בצה"ל. בנוסף, בית המשפט בוחן מידע חסוי שהוצג בפניהם, אך מוצא כי אין בו די כדי להפליל את העותר במעורבות ישירה כלשהי בשימוש בנשק. הם מציינים כי ההחלטה לשלול את הרישיון התקבלה ללא כל חקירה או ראיות משכנעות. באשר לטענת אי הפקדת כלי הירייה, בית המשפט אינו מוצא כל הוכחה לכך שהעותר קיבל הודעה על הביטול, ומשכך, לא ניתן לייחס לו עבירה פלילית בגין השיהוי. ככלל, בית המשפט מקבל את העתירה וקובע כי החלטת הרשות המנהלית לבטל את הרישיון אינה מעוגנת בטעמים מהותיים ולכן מבטלת את ההחלטה. פסק הדין ניתן ללא צו להוצאות, ובא כוח המשיב מוזמן לגבות את התיקים המקוריים.