רע"א 5962/16

תקציר

במקרה זה, בית המשפט בחן את סמכותו של בורר לתת פסק בוררות, תוך התמקדות בשאלה האם סמכות זו משתרעת מעבר לפסיקה רפלקטיבית וכוללת פסיקות מבהירות או מתקנות. פסק דין רפלקטיבי פשוט משקף את פסק הדין המקורי ללא שינוי, ואילו פסק דין מבהיר או מתקן מתייחס לעמימות או טעויות בהחלטה המקורית. בהחלטה הודגש כי לבוררים סמכות להוציא פסקי דין רפלקטיביים, בדומה לפסקי דין הניתנים על ידי בתי משפט בתיקים אזרחיים, לפי חוק הבוררות. פסקי דין רפלקטיביים מאפשרים ביצוע פסק דין על ידי סיכום החלטות קודמות ללא פרשנות נוספת. לעומת זאת, בית המשפט החליט כי לבוררים לא צריכה להיות סמכות להוציא פסקי דין מבהירים או מתקנים, שכן אלה יכולים לשנות את מהות ההחלטה המקורית, מה שעלול להוביל להתדיינות משפטית נוספת ולסתור את הכוונה של פתרון בוררות מהיר. הגבלה זו מבטיחה סופיות ויעילות בבוררות, בהתאם לחוק הבוררות, הקובע מנגנונים לתיקון טעויות או השמטות טכניות אך מגביל בוררים מלבצע תיקונים מהותיים או הבהרות ללא הסמכה מפורשת של המחוקק. בית המשפט תמך בדעה זו כדי להימנע מהתארכות הליכי הבוררות ולתמרץ פסקי דין ראשוניים ברורים של בוררים. פסק הדין קבע כי אין להקנות סמכויות כה נרחבות ללא בסיס חקיקתי, ויש להתייחס לכל הבהרות או תיקונים נדרשים באמצעות מנגנוני ביקורת שיפוטית המפורטים בחוק הבוררות. משכך, דחה בית המשפט את הערעור לגופו, תוך שהוא דוחה את הטענה כי לבורר סמכות לקבוע פסקי דין מתקנים או מבהירים, ובכך אישר את החלטת בית המשפט המחוזי שלא לקיים את פסק הדין הלא-משקף.