בע"מ 201/23

תקציר

פסק דין זה הוא דחיית בקשה לסעד זמני ובקשה לעיון חוזר בסכסוך עסקי מורכב בין קרובי משפחה. הסכסוך נסוב סביב עסק מסעדנות והחברה הפרטית המנהלת אותו, בבעלות שני קרובי משפחה. הנושאים העיקריים הם הבעלות על החברה וניהול המסעדה, כמו גם הבעלות והשימוש בקרקע עליה פועלת המסעדה. התיק עבר דיונים והחלטות רבות, לרבות צו לשמיעת כל ההליכים יחד בבית המשפט לענייני משפחה. לאחרונה פסק בית המשפט לענייני משפחה כי שני הצדדים מחזיקים בחלקים שווים בחברה והורה על פירוק השותפות. עוד נקבע כי הקרקע עליה פועלת המסעדה היא בבעלות משותפת והורתה על קביעת דמי שימוש למסעדה, למחסן ולחנות. המערערת, השולטת בשלוש מתוך ארבע חלקות המשנה עליהן פועלת המסעדה, ערערה על פסק דין זה וביקשה עיכוב ביצוע, אשר התקבל באופן חלקי. הסעד הזמני המבוקש במקרה זה היה צו מניעה לחייב את המשיבים בתשלום דמי שימוש חודשיים בגין חלקה של המערערת במקרקעין, בחנות ובמחסן. המערער טען כי המשיב מנהל את המסעדה ומתפרנס ממנה, בעוד שהמערער משולל זכויות ברכושו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לסעד זמני, בנימוק של צורך בהתחשבנות הדדית ברורה של חובות הצדדים, שטרם נקבעה. החלטה זו אושרה לאחר בחינה מחודשת. לאור הפסיקה בעניין סעד זמני ואופיו בר הפיצוי של הנזק הפוטנציאלי, החליטה השופטת שלא להתערב במקרה זה. השופט הסכים גם עם טענת המשיבים כי הבקשה לסעד זמני סותרת את ההיגיון של עיכוב הביצוע שביקש המערער. תחת זאת, הציעה השופטת למערערת להמתין להתחשבנות המלאה כדי להבהיר את התחייבויותיהם הכספיות של שני הצדדים. לפיכך, נדחתה העתירה לסעד זמני, ומשלא התבקשה תגובה, לא ניתן צו להוצאות.