ס"ק 1001/00

תקציר

הסכסוך הוא בין שני מבקשים, ועד העובדים הנבחר של עובדי אמישראגז חברה אמריקאית-ישראלית לאספקת גז, וארגון העובדים היציג של החברה, והחברה עצמה, המשיבה. המבקשים ביקשו מבית המשפט להורות לחברה לקיים את ההסכם הקיבוצי בדבר מספר העובדים המצומצם שניתן להעסיק על פי חוזים אישיים, ולהצהיר כי העובדים הנקלטים באמצעות חברות בנות הם עובדי החברה. לטענתם, החברה הפרה את ההסכם הקיבוצי בכך שהעסיקה עובדים נוספים במסגרת הסכמים אישיים ובאמצעות חברות בנות. המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה מאחר שעובדי החברות הבנות אינם מועסקים על ידם, והבקשה הוגשה בחוסר תום לב, שכן המבקשת הראשונה הסכימה בעבר לחוזים האישיים. בית הדין הכיר בכך שבעוד ועד העובדים אינו מוסמך לחתום על הסכם קיבוצי, הוא יכול לנהל משא ומתן על הסדרים קיבוציים. עוד הדגיש בית המשפט כי יש לכבד הסכמים והסדרים קיבוציים, וחובת תום הלב חלה על פרשנותם ויישומם. כך, מאחר שהמבקשים פעלו בתום לב והמשיבה קיימה את חלקה בהסכם, העניק בית המשפט להסכם 3/99 תוקף, הגם שאינו הסכם קיבוצי לפי חוק הסכמים קיבוציים. עם זאת, בית המשפט סירב להחיל את ההסכם על החברות הבנות, תוך שימת דגש על האישיות המשפטית הנפרדת של כל חברה. לפיכך, הבקשה נדחתה מכל הבחינות.