ע"א 2117-07-11

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לתביעה אזרחית בנוגע לעסקה פיננסית שהשתבשה. המשיב סיפק למערערים מזגנים וחלקים אך לא שולם עבורם, מה שהוביל לתביעה בדרישה לתשלום. המערערים טענו מנגד כי המשיב לא סיפק שירותי ייעוץ והכוונה מובטחים בקשר עם התקנת המזגנים, ועל כן אין עליהם לשלם את מלוא הסכום הנדרש. בית המשפט לא קיבל את טענת המשיב כי יש לראות בתביעה זו תביעה לשטרות, דבר שהיה מעביר את נטל ההוכחה אל המערערים. תחת זאת, בית המשפט קבע כי התביעה מבוססת על העסקה העיקרית ולכן חל עליה נטל ההוכחה האזרחי הרגיל. לפי זה, היה על המשיב להוכיח את טענתם, והיה על המערערים להפריך אותה ולהביא ראיות לתביעתם שכנגד. בית המשפט הגיע למסקנה כי המשיב הצליח להוכיח את טענתו כי סיפק את הסחורה המוסכמת וכי המערערים חייבים להם כספים. מנגד, המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לטענתם שכנגד כי התקיימה עסקה נפרדת ולא מוזכרת לשירותי ייעוץ. בית המשפט מצא את טענת המערערים כי המשיב סיפק ייעוץ התקנה לקוי כבלתי נתמכת ובלתי הגיונית, שכן ציר הזמן של האירועים אינו תואם את גרסתם לסיפור. כמו כן, נקבע כי טענת המערערים לרשלנות מצד המשיב בכך שלא התריעה בפניהם מראש על תכנית ההתקנה השגויה לכאורה אינה מבוססת. בית המשפט קבע, כי המשיבה לא הועסקה בחוזה למתן שירותים כאמור ולא נכחה בעת ההתקנה, ולכן אין זה סביר לצפות מהם להתערב. בסופו של דבר, נדחה הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, והמערערים חויבו לשאת בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪.