ה"ת 3645-02-26
החלטה תעבורה עכו
תקציר
להלן ניתוח משפטי של ההחלטה בתיק **בשה"ת 3645-02-26 מדינת ישראל נ' ח'טיב**, המנתח את העקרונות המשפטיים והחידושים העולים ממנה: ### 1. מסגרת נורמטיבית: הבקשה לעיון חוזר בית המשפט נדרש לבקשה לעיון חוזר בתנאי שחרור (מעצר בית לילי), בהתאם ל**סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996**. ההלכה הפסוקה שהוזכרה בהחלטה מבהירה כי עיון חוזר אינו "ערעור" על ההחלטה המקורית, אלא בחינה של שינוי נסיבות מהותי, גילוי עובדות חדשות או חלוף זמן ניכר, המצדיקים את שינוי נקודת האיזון בין חירות הפרט לבין שלום הציבור. ### 2. עקרונות משפטיים מרכזיים * **גמישותו של המושג "זמן ניכר":** בית המשפט מאמץ את הגישה המנחה בבש"פ 6845/07 (קוסטריקין), לפיה המבחן ל"זמן ניכר" הוא מבחן גמיש התלוי במאזן שבין הפגיעה בנאשם לבין האינטרס הציבורי. האינטרס הציבורי כולל את חומרת העבירה, המסוכנות הנשקפת מהנאשם והתנהגותו בתקופת המעצר. * **העבירה כ"מכת מדינה":** בית המשפט מדגיש את חומרת עבירת הנהיגה בשכרות (סרבנות), תוך הפניה לפסיקה (רע"פ 4766/19 ורע"פ 5355/22), המגדירה נהיגה כזו כ"מכונת מוות נעה". עם זאת, נקבע כי גם בעבירות חמורות אלו, אין מקום למעצר לנצח ונדרש איזון. * **מבחן ה"אמון המעשי":** חידוש משמעותי בהחלטה מצוי באימוץ ההגדרה המודרנית ל"אמון" בנאשם, כפי שהוגדרה בבש"פ 2043/24. בית המשפט מבחין בין "אמון מוסרי" (יושר פנימי) לבין **"אמון מעשי"** – הסתברות גבוהה שהנאשם ימלא אחר התנאים בשל מורא הדין והסנקציה הצפויה. ### 3. ניתוח היישום המשפטי (Legal Innovation/Reasoning) החידוש העיקרי בהחלטת השופטת הברפלד-אברהם טמון בדרך שבה היא ביצעה את ה"איזון הדינמי": 1. **מתן משקל בכורה להתנהגות בפועל:** למרות חומרת העבירה והעבר התעבורתי, העובדה שהמבקש עמד בתנאים המגבילים במשך חמישה חודשים וחצי ללא הפרה, יצרה "מסת אמון" שגברה על המסוכנות התיאורטית. בית המשפט קבע כי השתכנע שניתן לתת במבקש "אמון מעשי". 2. **שיקולים כלכליים כמשקל נגד למסוכנות:** בית המשפט הכיר בכך שהצורך בפרנסה והפגיעה הכלכלית שנגרמת בשל תנאי מעצר בית (גם אם ליליים) מהווים שיקול לגיטימי בעיון חוזר. בעוד שהמשיבה טענה להיעדר ראיות להצעות עבודה, בית המשפט נתן משקל רב יותר לעצם חלוף הזמן ולקושי המובנה להשתלב בשוק העבודה תחת מגבלות, כמצדיק הפחתה בנטל. 3. **הבחנה בין מסוכנות לבין הרתעה:** בית המשפט הבהיר כי החמרה בענישה תתרחש בשלב גזר הדין בתיק העיקרי ("המחמיר אינו מפסיד"), אך בשלב המעצר, משהתייצבה המסוכנות ולא תועדו הפרות, אין הצדקה להמשך ההגבלה המכבידה. ### סיכום ההחלטה מהווה יישום פרגמטי של דיני המעצרים, המדגיש כי **חלופת מעצר אינה עונש**, וכי עם חלוף הזמן, ככל שהנאשם מפגין עמידה בתנאים, על בית המשפט לשוב ולבדוק את נחיצות ההגבלות. החידוש בהחלטה הוא הדגש על ה"אמון המעשי" – גם נאשם שביצע עבירה חמורה (שכרות), יכול לזכות בהקלה בתנאים אם הוכיח במהלך תקופת המעצר כי הוא משתף פעולה עם מערכת אכיפת החוק.
חקיקה מקושרת
ה"ת 3645-02-26 מדינת ישראל נ. יוסף ח'טיב, תעבורה (22.7.2026)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.