ת"א 64461-10-17

תקציר

השאלה המרכזית בתיק זה סובבת סביב תוקפו של שטר חוב וערבות אישית של הנתבעת, אשר נחתמה בשנת 2010, להבטחת חובות של ביג זול, לקוחה של התובעת, עד וכולל שנת 2015. התובע טוען כי ערבות הנתבעת משתרעת על חובות שנצברו בשנת 2015 על פי הסכם חדש, ואילו הנתבעת טוענת מנגד כי היא מכסה רק חובות לפני שנת 2015. השופט מצדד בנאשם מכמה סיבות. ראשית, ההסכם משנת 2015, שנוסח על ידי התובעת, קובע במפורש כי הסכמים קודמים בטלים, וכל תיקון חייב להיעשות בכתב – אינדיקציה לחוזה סגור. שנית, פרשנות ההסכם משנת 2015 ושטר החוב צריכה לעמוד בכללי פרשנות החוזים, המיטיבים עם הנתבע במקרה זה. לשון ההסכם משנת 2015 ושטר החוב ברורה, ומגבילה את הערבות לחובות לפני שנת 2015. שלישית, התובעת לא הביאה ראיות מספיקות כדי להוכיח כי הצדדים הסכימו בעל פה להארכת הערבות להסכם החדש, דבר שקשה לבסס בהינתן קיומו של חוזה בכתב. יתר על כן, פעולותיו של התובע עצמו, כגון ייחוס תשלומים לחובות אחרונים יותר, מאשרות כי יתרת החוב נבעה מההסכם משנת 2015. משכך, פוסק השופט לטובת הנתבע, דוחה את תביעת התובע ומקבל את התנגדות הנתבע לביצוע שטר החוב. כמו כן חויב התובע בהוצאות המשפט של הנתבע, בסך 7,000 ₪.