עפ"ת 67439-12-24

תקציר

המערער, שהורשע בעבירת תנועה שגרמה לתאונה, ערער על גזר דינו בטענה שלא הודה בעובדות והיה בכך עיוות דין. בית המשפט דחה את הערעור, ולא מצא טעם בטענות המערער. בית המשפט קבע כי הודאתו של המערער הייתה מרצון, נעשתה תוך ייצוג משפטי, ולא היה רצון כן להוכיח את חפותו. ראיות הווידיאו הראו בבירור את רשלנותו של המערער בכך שלא נכנע להולך רגל, למרות שדה ראייה ללא הפרעה וזמן מספיק להגיב. בית המשפט הדגיש כי על הנהגים לנקוט משנה זהירות ולצפות מראש את מעשיהם של הולכי הרגל, גם אם הם נוהגים ברשלנות. מעשיו של הולך הרגל, אף שהיו בלתי חוקיים, לא פטרו את המערער מאחריות, שכן היה עליו לצפות את התאונה ולמנוע אותה. יתר על כן, גזר הדין היה מידתי ושיקף את חלקו של הולך הרגל באירוע. ככלל, בית המשפט לא ראה טעמים מיוחדים המצדיקים את ביטול ההודאה או מצביעים על עיוות דין, ולפיכך הערעור נדחה.